קצינת מבצעים מצטיינת בצה"ל (גדוד תותחנים) נפגעה בתאונת דרכים ביום 12.1.12, בסיום תרגיל חילי גדול בו השתתפה. פגיעתה של הקצינה היתה קשה, אך בשל ההלם בו לקתה כתוצאה מהתאונה, ומסיבות טכניות נוספות – תלונותיה באשר לפגיעות מהן סבלה, תועדו בתיקה הרפואי בשלב מאוחר יחסית.
הקצינה הגישה תביעה להכרה כנכת צה"ל בציפיה לזכות בהכרה ובזכויות כנכת צה"ל.
למרבה אכזבתה של הקצינה- משרד הבטחון בהחלטה מקוממת, דחה את תביעתה, תוך שלא נתן אמון בגרסתה באשר לתאונה ותוצאותיה.
כך, באופן מקומם ומתסכל, מצאה עצמה הקצינה המצטיינת והמוערכת, אשר שירתה במסירות אין קץ את המדינה וצה"ל עד למועד פציעתה, נאבקת להוכחת צדקתה מול משרד הבטחון, אשר בחר להפנות לה עורף דווקא בשעתה הקשה.
בהתאם לכך הגיש משרדנו ערעור לבית משפט השלום על החלטת משרד הביטחון.
בהמשך ההליכים הגשנו לבית המשפט את מלוא הראיות, את עדות הקצינה, עדות אביה, עדות המפקד הישיר, וכן חוו"ד מומחה בתחום האורטופדי.
לשמחתנו – בתום מאבק משפטי ממושך אשר ניהל משרדנו – קיבל בית המשפט את גרסת הקצינה במלואה, חייב את משרד הבטחון להכיר במלוא פגיעותיה של הקצינה, ואף חייב את משרד הבטחון בתשלום הוצאות המשפט.
זה המקום להזכיר כי בדו"ח מבקר המדינה האחרון הועלתה ביקורת נוקבת כלפי משרד הבטחון בכל הקשור בטיפול וביחס לנכי צה"ל, דומה כי מקרה זה מבהיר וממחיש את פשר הביקורת.
אנו מקווים כי משרד הבטחון ידע להעניק את האמון בחייליו ובקציניו לא רק במהלך שירותם הרגיל, אלא גם, וביתר שאת, משאלו נפגעים במהלך פעילויות אלה.
גרירת נכי צה"ל לערכאות משפטיות במקרים מעין אלה הינה מקוממת ומיותרת.
